קארין עברה למזכרת בתיה עוד בכיתה ה׳, אז התחברה לכמה חברות ובמעבר לכיתה ז׳ התגבשה החבורה - 'הבסטיז' והמשיכה ללוות אותה לתיכון ולאחריו.
הן למדו ב-4 כיתות שונות "ואיכשהו תמיד נשארנו חברות" מספרת אחת החברות. קארין תמיד הייתה מסמר החבורה, הדבק, תמיד הכי מצחיקה, הכי נוכחת, אי אפשר היה לפספס שהיא נמצאת בחדר עם ההערות העוקצניות והציניות שהייתה בשיאה. 
חבורה נוספת שקארין השתייכה אליה - ולא פחות חשובה ומרכזית בחייה - הלולילולילו. תמיד הייתה מוקפת בחברים, ולא היה אפשר להוריד ממנה את העיניים, כי אם לרגע אחד לא היית מרוכז כנראה שהיית מפספס בדיחה שתצחיק את כולם לעוד שנה קדימה. 
"תמיד היינו מחכות להפסקות לשבת כל החבורה במקום הקבוע שלנו, לרדת איתה על כל העולם ולהראות הכי משוגעות מהצד אבל לא לשים על אף אחד כי מהכפ׳תלנו? כמו שקארין תמיד הייתה אומרת."
גם בטיולים שנתיים, מסע ישראלי, מסע יב, תמיד איתה היו הסיפורים הכי מצחיקים והחוויות הכי טובות, שכמובן היא תמיד בראש הסיפור, עושה בלאגן לכל המורים אבל כרגיל כולם סולחים לה כי יש לה קסם כזה, קסם מיוחד.
כשסיימה תיכון, שניה לפני שכולן מתגייסות, טסה יחד עם החבורה ליורט לחגוג את סיום התיכון. גם שם, לא היה נציג הפקה אחד של הכיר אותה, וכל הסיפורים המצחיקים סבבו סביבה.