את קארין קשה לתאר במילה אחת, במיוחד שיש בה כל כך הרבה. מי שהכיר אותה, ראה את האור שהיא הפיצה לכל מקום שהיא הגיע אליו, אפילו בצבא! השנתיים האלו, שבהן היא שירתה כלוחמת מעברים לא היו הכי קלות עבורה. בהתחלה היה מאוד קשה להכיל את הטירונות, הריצות (שקארין ידעה תמיד להתחמק מהן), הארוחת בוקר שמחייבים אותך לאכול (למרות שמי רעב בשעה 6 בבוקר?), אבל קארין ידעה לקחת כל רגע כזה ולהפוך אותו לצחוק. אנחנו זוכרים את הרגעים שהיא הסתלבטה על הכל, שהיא הצחיקה את כולנו כשרצינו רק לברוח הביתה ואיך היא תמיד ידעה להפוך רגע קשה לרגע שבחיים לא נשכח. אין אחד שלא רצה לעלות איתה משמרת ולהיות איתה 12 שעות בחדר סגור עם קערה מלאה בקורנפלקס שדאגה לקנות לפני. למרות הקושי, הקור בירושלים היא הייתה שם כדי לעזור ולתת מילה טובה כי כשקארין אוהבת היא אוהבת מהלב! אין אצלה מעורבב, או שהיא אוהבת או שהיא שונאת.